תסמונת האישה המוכה היא דפוס עמוק שבו אישה מתרגלת לכאב עד שהוא מרגיש לה טבעי. זו תודעה שבה סבל הופך לנורמה, ויחסים שפוגעים בה נתפסים כאהבה נורמטיבית לחלוטין, כי היא בטוחה שהיא צריכה לסבול כדי לזכות באהבה. זו מציאות פנימית שבה היא כבר לא שואלת אם זה טוב לה, כי היא בטוחה שזה הכי טוב שהיא ראויה לו.

הסכסוך שאנחנו חווים בעולם החיצוני הוא אותו סכסוך של החוויה שהולכת איתנו, אותה חוויה מול ההורים שעדיין חיה בתוכנו.

נרקיסיסט זה השלכה של תודעת קורבנות על האחר כדי לא לקחת אחריות.

הבושה האמיתית היא להעמיד פנים שהכל בסדר, שאני “טוב”, שאני “מעל זה”, כשבעצם בפנים גועשת אנרגיה שלא נראית, שלא קיבלה מקום.

פחדתי להודות בזה, ממש לא רציתי להאמין שהיא הייתה כזו. היא לא הייתה אלימה כמו מערכות יחסים קודמות שחוויתי, אבל הרעל שלה היה שקט, מתוחכם, כמעט בלתי נראה.