מהו באמת נרקיסיסט?

נרקיסיסט זה השלכה של תודעת קורבנות על האחר כדי לא לקחת אחריות.

כאחד שעבר מערכות יחסים נרקיסיסטיות, וכאחד שלא מושך יותר לחוויה שלו נרקיסיזם, אני אשמח לספר על השינוי.

והשינוי מתחיל בי.

אנחנו לא מושכים סתם מערכות יחסים נרקיסיסטיות לתוך חיינו.

אני יכול לחוות מערכת יחסים נרקיסיסטית עם אדם אחר רק כאשר אני חווה אותה עם עצמי.

נרקיסיסט הוא לא אדם רע. הוא אדם שחווה פגיעה עמוקה בערך העצמי שלו,

ובמקום להתמודד עם הפצע, הוא בנה סביבו קליפה של שליטה, כוח ועליונות.

הוא למד לשרוד דרך זה שהוא “שולט” ברגשות של אחרים,

כי זה נותן לו תחושת ביטחון מדומה.

מתחת לכל זה יש פחד עצום לא להיות נאהב, פחד להרגיש חסר ערך.

וכשאנחנו חווים אדם כזה מבחוץ, זה בעצם רק הזמנה לראות איפה בתוכי זה מתקיים, איפה אני פועל באותה הצורה כלפיי או כלפי הזולת.

איפה אני מנסה לשלוט בעצמי במקום להרגיש,

איפה אני מקטין את עצמי כדי להישאר בשליטה,

איפה אני לא נותן מקום לפגיעות שלי ולאהבה האמיתית שבי.

ורק כשהסכמתי לקחת אחריות על איפה אני נרקיסיסט לעצמי,

ולהשלים בתוכי את האהבה שהייתה חסרה לי,

כל אדם שראיתי בו נרקיסיסטיות או אגואיסטיות נעלם מהרדאר.

או שכבר לא יכלתי לראות בהם את הסיפור ששמתי עליהם, אלא רק את הנשמה מבעד לקליפה.

נרקיסיסט זו קליפה שיכולה לנצל את הטוב שלנו.

אבל אם אני כל כך טוב לעצמי, וכל כך אוהב את עצמי, מי יכול לנצל את הטוב שלי?

זה פשוט נעלם לי מהרדאר, כי אני הסכמתי לקחת אחריות, להודות בכתם שאני רואה במראה ולרפא את עצמי.

קודם נקה בפנים, אחר כך התנועה תשתקף במראה.

הדבר שאני מצליח לראות מבחוץ, זה שמרעיד את עולמי, זה שעושה לי רע, קיים קודם בי.

אנחנו יכולים לשבת על ספת המטופל במשך שנים ולספר את אותו הסיפור,

שפגעו בי, שאכזבו אותי, שאני קורבן של המציאות.

עד שלא אקח אחריות באמת, חווית המציאות לא תשתנה, היא רק תמשיך לשקף לי עוד דמויות שמוקרנות לי מהשורש שפצוע בתוכי.

אז כן, ״הזהרו מנרקיסיסטים! הם אויבים!״

אני אגלה לכם סוד: האויב הכי גדול של האדם, זה הוא עצמו.

אבל אפשר גם אחרת.

אפשר גם להיות החבר הכי טוב של עצמך🤍

---