אנשים בתודעת קורבן לא יכילו אהבה

אנשים בתודעת קורבן לעולם לא יצליחו לקבל את הטוב שאתה מנסה לתת להם. אתה יכול להרעיף עליהם אהבה, לראות את היופי שבהם, להזכיר להם כמה הם מדהימים, אבל הם לא יאמינו לך. כי מי שחי בתודעת קורבן, לא מאמין לטוב. לא לטוב שבחוץ, ולא לטוב שבתוכו. הוא לא מסוגל להכיל את זה. לא כי הוא רע, אלא כי הלב שלו עדיין סגור. כי מתישהו בעבר הוא נתן אמון ונפגע. הוא נפתח, והעולם סגר עליו את הדלת. מאז הוא למד שעדיף להישאר מוגן, ציני, דרמטי, משיב מלחמה, חסר אמונה וביטחון.

אבל מה שקורה שם בפנים זה לא הגנה, זו חומה. וכשיש חומה, גם האור לא נכנס. כי כדי לקבל אהבה, צריך שיהיה מקום בתוכי שמאמין שמגיע לי אהבה.

וכמות האהבה שאני יכול לקבל מבחוץ, תמיד תהיה שווה לכמות האהבה שיש לי לעצמי בפנים. אם אני לא רואה בעצמי אור, אני גם לא אאמין כשמישהו אחר רואה בי אור. אם אני לא מרגיש ראוי, כל מחמאה תהפוך לחשד שמנסים לקחת ממני.

והכי עצוב? שדווקא האנשים עם הלב הכי גדול, אלו שנותנים מעצמם בלי סוף, הם אלה שנשחקים מהם הכי מהר. כי הם מנסים לתקן, לרפא, להאיר, עד שהם מתחילים לחשוב שהם הבעיה.

אבל הם לא הבעיה.

הם פשוט הגיעו למקום שבו צריך להציב גבול. להבין שלא כל לב פתוח מוכן באמת לקבל אור.

אז אם אתם מהאנשים האלו שתמיד נותנים, שתמיד מאמינים, שתמיד רואים את הטוב באחרים, תזכרו :

אתם עושה מספיק. אתם אור. פשוט תשקיעו את האנרגיה שלכם איפה שיש לה מקום לצמוח.

כי יש אנשים שלא מסוגלים להכיל אהבה, עד שהם לומדים לאהוב את עצמם.

תאפשרו להם לעבור את המסע שלהם בקצב שלהם, ואנחנו נתמקד בלהגדיל את האור והאהבה בתוכנו.

שימו גבול אוהב, תזכירו שאתם תמיד שם,

אבל לא בכוח. לא בכפייה.

אהבה אמיתית היא מתנה.🤍

---