מערכות יחסים לא מדויקות?

אנחנו נכנסים למערכות יחסים לא מדויקות כי אנחנו לא מדויקים עם עצמנו. אנחנו אומרים שאנחנו רוצים זוגיות, רוצים אהבה, אבל עמוק בפנים משהו אחר מפחד.

זה כמו אישה שרוצה להיכנס להיריון, אבל בו זמנית מפחדת מסימני מתיחה או מהשינוי של הגוף שלה. תשוקה אחת מושכת קדימה והפחד מושך אחורה והיקום מגיב בדיוק לקונפליקט הזה. הוא לא יודע מה לתת כי אנחנו לא סגורים עם עצמנו. בקבלה קוראים לזה מלחמה בין תשוקות.

הפחד הזה כמעט תמיד שורשי הרבה יותר. אם אני מפחדת לאבד את הגוף שלי אולי באמת למדתי שהערך שלי תלוי ביופי החיצוני שלי.

שאם אהיה פחות מושכת אהיה פחות אהובה. שזה בכלל משהו שנולד בבית, בחוויות ילדות, בהשוואות. ואלו שורשים שמנהלים אותנו בלי שנשים לב.

אנחנו באמת מאמינים שאנחנו מה שאנחנו חושבים על עצמנו, אבל זה רק חלק קטן מאיתנו. שכבה אחת. עטיפה.

מתחת יש אינסוף שכבות שלא קיבלו מקום ולכן הן אלה שמובילות את ההחלטות שלנו ואת המציאות שלנו.

אותו דבר בזוגיות. אני רוצה קשר יציב אבל אני מפחדת שיפגעו בי. מפחדת להתמסר. מפחדת לתת אמון.

לא בגלל שהגברים היום “לא רציניים״, אלא כי הדמות הזכרית הראשונית בחיים שלי לא הצליחה לתת לי ביטחון.

אז אני בונה לעצמי ביטחון מדומה ומסתובבת איתו בעולם, אבל זה גם מה שחוסם אותי.

תשוקה לקשר מצד אחד ופחד עמוק מצד שני. וככה אנחנו תקועות בלופים של החיים, עם רצונות שלא מתממשים ותסכול שלא עוזב.

אז מה כן עושים? מפסיקים לנסות לפתור את זה בראש ומתחילים לפגוש את זה בחוויה. כי רק חוויה משחררת שורש.

כשאני מרשה לעצמי להרגיש את הפחד, את הכאב, את הילדה הפנימית שלא קיבלה מענה, משהו סוף סוף זז.

הגוף משחרר, הנשמה נרגעת, והראויות שהייתה שם תמיד מתחילה לעלות.

ומשם המציאות משתנה. הבחירות משתנות. הגברים משתנים. האנרגיה משתנה. כי אני משתנה.

ראויה לאהבה. המסע לראויות.

נשארו שלושה מקומות אחרונים.

מי מצטרפת למסע שמחזיר אותך לעצמך?

---