איך לטפל בהתמכרויות בלי לטפל בהתמכרויות?

אנשים הולכים לטפל בהתמכרויות כאילו ההתמכרות היא הבעיה.

אבל ההתמכרות היא לא הבעיה. היא הסימפטום.

הבעיה האמיתית היא החסינות.

כשאני אוהב את עצמי באמת, כשיש לי ערך עצמי ברור, אני לא יכול להתמכר.

כשאני מחובר למה שאני צריך, למה שנכון לי, כשאני אוהב את עצמי מספיק כדי לבחור בי, אין שם מקום להתמכרות.

אבל כשאין לי את זה, כשהערך העצמי שלי חלש, כשהקול שלי בפנים לא ברור, אני מחפש מבחוץ תחליפים.

דופמין רגעי, הסחות, סיפורים, אנשים, דרמות, חיזוקים.

אני מתמכר לכל מה שייתן לי להרגיש רגע של אהבה ומשמעות, גם אם הוא הורס אותי לאט מבפנים.

זה בדיוק כמו הגוף.

אם מישהו יתעטש לידי, אני אדבק בחיידקים שלו רק בתנאי שהמערכת החיסונית שלי חלשה.

אם היא חזקה, אני לא אהיה מושפע מזה.

ככה גם בנפש.

כשמערכת האהבה העצמית שלי חזקה, אני לא נדבק לרעלים.

אני לא נמשך להרגלים שמורידים אותי, לאנשים שמקטינים אותי, לאוכל, לעישון קבוע, לסמים, למסכים, לעבודה אינסופית או לדרמות. כשיש לי אהבה עצמית, אני לא מוכן להזיק לעצמי.

התמכרות נוצרת כשאני שוכח להיות חבר שלי.

כשאני מפסיק לשמוע את הלב שלי.

כשאני בורח מהכאב במקום לשבת איתו.

ואז אני מחפש משהו שירגיע אותי, שיסתיר את הבור הרגשי, שייתן לי תחושת שליטה רגעית.

אבל זה לא באמת מרפא. זה רק מחזיק את הפצע פתוח.

כשאני אוהב את עצמי, אני בוחר בי.

אני לא נותן לדפוסים לנהל אותי.

אני לא נמשך לרעל, כי אני פשוט לא רוצה לפגוע בי. אני הופך להיות המערכת החיסונית של עצמי.

וזה הסוד.

לא צריך לטפל או להילחם בהתמכרות.

צריך לחזק את האהבה העצמית.

כשאני מחובר ללב שלי, כשאני יודע מי אני, כשאני באמת מעריך את עצמי,

ההתמכרות נעלמת מעצמה.

היא פשוט לא מצליחה להידבק.

אני אוהב אותי🤍

---