איך לרפא טראומות או חרדות בלי כדורים?

מהן טראומות / חרדות ואיך לרפא אותן בלי כדורים פסיכיאטריים?

⁨ טראומה היא זיכרון רגשי שלא עבר עיבוד. כנל גם חרדה. היא סך הכל שלב מתקדם לרגש שלא קיבל מקום ומענה.

הרגש נצרב בגוף, בתודעה ובלב. ולפעמים בלי שנשים לב, הוא מתחיל לנהל את חיינו.

עם הזמן, הטראומה הופכת לסיפור.

סיפור שמסביר לנו למה אנחנו לא מצליחים, למה אין לנו זוגיות, למה אנחנו תקועים.

סיפור שמצדיק את הכאב, אבל גם נועל אותנו בתוכו.

נכון, יש אנשים שחוו זוועות אמיתיות, פחד, מוות, כאוס. זיכרונות שמרצדים במערכת כמו אזעקה. הכאב אמיתי! אבל גם היכולת לרפא אותו אמיתית.

המערכת שלנו היא גאונית!!!

היא מקפיצה לנו בתת־מודע את הזיכרונות האלה, כדי שנעבור עיבוד רגשי מחודש.

ולרוב אנחנו בורחים, לא רוצים להפגש עם הזיכרון הזה ואז פונים לתרופות, סמים, או כל דבר שיסיח את דעתנו מאיתנו.

אבל כל דבר כזה בפועל מאלחש לנו את הרגשות. וכשאנחנו משתיקים את הרגשות שלנו, אנחנו מדחיקים את זה פנימה ורק עוטפים את הפצע. אבל הוא ממשיך לדמם בפנים.

זיכרון רגשי צריך לעבור קידוד מחודש. וזה קורה רק כשאנחנו מסכימים לפגוש אותו.

לשבת איתו בלי לברוח.

כשמסכימים לתת יד לחלק הזה, לילד או לילדה שהייתי שכלכך היו זקוקים לאהבה באותם רגעים, החוויה בגוף משתנה.

טראומה שלא טופלה משאירה אותנו תקועים בעבר, וחוששים מהעתיד.

כשאנחנו לא בנוכחות, איבדנו את ההווה!! את הכאן והעכשיו.

האלוקות נמצאת רק בהוויה, רק בכאן ובעכשיו.

הוויה- אותן אותיות של שם השם.

אבל כשאנחנו כבולים לטראומה, אנחנו מנותקים מהאלוהות שבנו.

אנחנו לא מצליחים לחוות את האור. רק את הצמצום.

התרופות לא מרפאות את זה, הן משתקות את היכולת להרגיש. והרגש הוא המפתח לריפוי.

רק דרך התבוננות כנה, רק דרך פגישה עם הפצע, נוכל לנקות אותו.

הטראומה היא לא מי שאנחנו.

אנחנו לא צריכים לשאת אותה כמו זהות.

היא סך הכל סיפור רגשי, והיא יכולה להפוך לעוד פרק במסע שלנו מבלי להזדהות איתה.

תזכרו שאנחנו יכולים להיות הרופאים הכי טובים של עצמנו!

אנחנו לא זקוקים למושיעים מבחוץ.

כל התשובות כבר חיות בנו.

נולדנו שלמים, נקיים, שופעים, נולדנו אור. וכל מה שמתבקש מאיתנו, זה להסכים לקלף את השכבות. את הפחדים, ההגנות, ההדחקות.

כדי לחזור לניצוץ האלוהי שבך.

כדי לזכור שאנחנו לא הטראומה שלנו. אנחנו ההוויה שמעבר לה.

---